תסמונת אנטיפוספוליפידית (Antiphospholipid syndrome) מתרחשת כאשר מערכת החיסון תוקפת חלבונים תקינים בדם המטופל. תפקיד החלבונים המותקפים על ידי מערכת החיסון הוא קשירת פוספוליפידים. הפוספוליפידים הם סוג של מולקולות שומן החשובות לתהליך קרישת הדם, ולכן תסמונת אנטיפוסופוליפידית מתאפיינת במצב של קרישיות יתר בכלי הדם של המטופל.
תסמונת אנטיפוספוליפידית מתחלקת לשני סוגים: ראשונית ושניונית. תסמונת אנטיפוספוליפידית ראשונית היא תסמונת ללא מחלת רקע וללא גורם ספציפי למחלה. תסמונת אנטיפוספוליפידית שניונית מופיעה עקב זיהומים מסוימים, נטילת תרופות מסוימות או מחלת רקע כגון זאבת אדמנתית מערכתית.
קיימים גורמים המעלים את הסיכוי לייצור נוגדנים לפוספוליפידים אך לא בהכרח להתפתחות תסמונת אנטיפוספוליפידית מלאה, ביניהם:
ייתכן מצב בו קיימים אצל אדם נוגדנים לפוספוליפידים המאפיינים את התסמונת אך הוא אינו מציג תסמיני מחלה. קיימים מספר גורמים המעלים את הסיכוי ליצירת קרישי דם אצל אנשים עם נוגדני פוספוליפידים:
מטופלת אשר חוותהסיבוכי הריון או אירועי קרישה (תרומבוזיס) שאינם מוסברים על ידי המצב הרפואי שלה תופנה לבדיקות דם לצורך בדיקת קרישיות דם והימצאות נוגדנים לחלבונים קושרי פוספוליפידים. על מנת לאבחן תסמונת אנטיפוספוליפידית על הנוגדנים להמצא בדם המטופל בשתי בדיקות בהפרש של שנים עשר שבועות.
תסמיני מחלה של תסמונת אנטיפוספוליפידית עלולים לכלול:
מטרת הטיפול בתסמונת האנטיפוספוליפידית היא להפחית את קרישיות הדם על מנת למנוע סיבוכים. במידה ונוצרים קרישים המטופל יכול ליטול מדללי דם בשילובים שונים:
החולים בתסמונת אנטיפוספוליפד לרוב זכאים לזכויות מהמדינה, לבדיקת זכאותכם מלאו את טופס צור הקשר וקראו עוד בעמוד