דף הבית » אינדקס תרופות » משככי כאבים Analgetics

משככי כאבים Analgetics

שם בעברית ובאנגלית: משככי כאבים Analgetics

הסבר כללי על משככי כאבים

תרופות משככות כאבים (אנלגטיקה) פועלות במגוון דרכים על מערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים הפריפרית. קיימות מספר קבוצות עיקריות של משככי כאבים. קבוצה ראשונה כוללת תרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידיות (NSAIDs) וקבוצה נוספת מורכבת מחומרים אופיואידים (Opioids).

מטרת תרופות אלו היא לעלות את סף הרגישות לכאב אצל מטופל הסובל מכאבים מבלי להביאו למצב של אבדן הכרה. לעומת זאת, שיטות הרדמה (אנסתזיה) מכוונות לערפל את כל חושי המטופל ולעיתים אף להביא למצב של חוסר הכרה.

משככי כאבים משמשים לטיפול במצבים רפואיים מגוונים. כאב כרוני לרוב מצריך טיפול במשככי כאבים על מנת לעלות את איכות חיי המטופלים. מדובר במצבים רפואיים כגון מחלות של דלקות פרקים ומחלות דלקתיות אחרות, פריצות דיסק או במחלות שיתוק שרירים למשל כתוצאה מנגיף הפוליו. משככי כאבים משמשים גם לטיפול במקרים אקוטיים של כאב: כאבי ראש, מיגרנות, התכווצויות שרירים ועוד.

חלק ממשככי הכאבים עלולים להביא להתמכרות. על כן בטרם אישור תרופות חדשות מסוגים מסוימים של משככי כאבים מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) עורך בדיקות קפדניות.

משככי כאבים מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs)

קבוצה זו הינה הקבוצה העיקרית והנפוצה ביותר בשימוש בקרב משככי הכאבים. תרופות המשתייכות לקבוצה זו הן: איבופרופן (נורופן, אדוויל, אדקס), דיקלופנק (ולטרן, אביטרן) ועוד. התרופות בקבוצה זו לא רק משככות כאב אלא גם מורידות חום ומעכבות תהליכים דלקתיים בגוף.

תופעות לוואי בעקבות שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואדים:

קיימות תופעות לוואי בעת שימוש חוזר בתרופות נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, בין הנפוצות: בחילה, הקאות, שלשולים, עצירות, צרבת, כיבים, ירידה בתיאבון, פריחה, סחרחורת, כאבי ראש ונמנום. לעיתים שימוש בתרופות אלו עלול להביא להצטברות נוזלים והיווצרות בצקות (בעיקר בכפות רגליים).

יש לפנות לקבלת עזרה רפואית מידית במידה ומופיעות תופעות הלוואי הבאות: קשיי נשימה, נפיחות (בפנים, בגרון, בלשון או בשפתיים) או תסמינים של התקף לב או שבץ, הופעת סרפדת, צואה דמית, כל דימום שאינו מוסבר.

אופיואידים (Opioids)

משככי כאבים מקטגוריה זו הם נגזרות של החומר אופיום הקיים בצמח הפרג. תרופות המשתייכות לקבוצה זו הן: קודאין, מורפין, אוקסיקודון, מתדון ועוד. נוסף על אפקט שיכוך הכאב, שימוש בתרופות אלו יכול להביא לתחושת אופוריה, דיכוי נשימתי (כולל שיעול), דיכוי תנועתיות המעי (עצירות) ולעיתים אף להתמכרות.

תרופות מסוג זה משמשות בעיקר לטיפול בכאבים אשר אינם מגיבים לטיפולים אחרים, במהלך ואחרי ניתוח, בטיפול ראשוני בכאב בעקבות טראומה וטיפול בחולי סרטן בשלבי מחלה מסוימים.

תופעות לוואי בעקבות שימוש באופיואידים:

נוסף על האפקט המיטיב של התרופה, לעיתים יש השפעות שאינן רצויות בעקבות השימוש. הופעת תופעות לוואי משתנה ממטופל למטופל ותלויה במינון ובסוג התרופה שנלקחה. תופעות הלוואי השכיחות בשימוש בתרופות מסוג זה הן: טשטוש, עצירות, סחרחורת, בחילה, הקאה, הזעה, אופוריה ודיספוריה (מצב רוח כללי של חוסר שביעות רצון, אי נעימות וחוסר מנוחה).

החיסרון העיקרי בשימוש בתרופות משככות כאבים מסוג זה הוא הסיכון להתמכרות ולתופעות לוואי חמורות עקב מנת יתר של התרופה. תופעת לוואי מסוכנת עקב שימוש בתרופה היא דיכוי נשימתי ואף הפסקת נשימה.

תרופות תחליפיות

נוסף על משככי כאבים מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים ואופיואידים, קיימות תרופות נוספות לשיכוך כאב: אופטלגין (Dipyrone), חומרים מאלחשים כגון אפידורל ולידוקאין, אקמול (Paracetamol) ותרופות נוגדות דיכאון שונות.

נגישות